ע"פ הרפואה ההודית הגוף שלנו בנוי משבע רקמות שנבנות אחת אחרי השנייה ונבנות אחת מן השנייה, כל רקמה נבנית מהרקמה שלפניה.

הרקמות האלו נקראות Dhatus והן נבנות לפי הסדר הבא:

אוכל הופך לראסה – האוכל שאנחנו אוכלים מתעכל במערכת העיכול והופך להיות נוזל, הפלזמה של הדם. ראסה זה הנוזל בדם שמכיל את חומרי ההזנה לכל הגוף.

הראסה הופכת לראקטה – הדם שלנו.

הראקטה הופך למאמסה – שריר

המאמסה הופך למדאס – שומן

המדאס הופך לאסטהי – עצם

אסטהי הופך למג'ה – מח עצם או מערכת העצבים

מג'ה הופך לשוקרה/ויריה – זרע אצל גבר וביצית אצל אישה.

שוקרה משמעו בהיר, זוהר, טהור. שוקרה זה ה'מהות' (essence) של משהו.

במקרה הזה השוקרה זה המהות של כל הדהטוז שקדמו לו, המהות של המהויות, כוח החיים, האנרגיה החזקה ביותר בגוף שלנו!

האנרגיה הזאת קיימת בכל הגוף שלנו כמו שהסוכר נמצא בכל מקום בקנה הסוכר.

בין דהטו לדהטו קיימים כ-5 ימים הפרש לכן לפי התיאוריה הזאת יצירת הזרע לוקחת כ-30 ימים ו-4 שעות בערך לזרע להווצר מאוכל.

מדענים מאמינים ש-32 קילו אוכל מייצר 800 גרם של דם והוא בתורו מייצר 20 גרם זרע!

בנוסף זאת עובדה מדעית שהזרע ומערכת העצבים המרכזית (המוח, חוט השדרה והנוזל -שדרה מוח), חולקים הרבה חומרים במשותף.

לכן כאשר אדם שופך זרע הוא מרגיש חלש יותר כי הוא ליטראלי מרוקן מהחומרים שהמוח ומערכת העצבים שלו ניזונים מהם.

זאת עובדה ידועה מימים ימימה שיש הקבלה מסויימת בין הנוזל המוחי-שדרתי (cerebro-spinal fluid) לבין הנוזל שמייצרת בלוטת הערמונית, נוזל שיוצא עם השפיכה ומהווה את המרכיב העיקרי של מנת זרע.

לפי הרפואה הסינית בשביל לייצר את הזרע, כל האיברים עובדים ונותנים מן המהות שלהם לזרע.

בנוסף לפי היוגים ההודים הויריה (זרע) מחובר לפראנה ולמנאס (מיינד, מנטאליות).

כשאתה מוציא זרע הפראנה נהיית לא יציבה, מעורערת. זה גורם לכך שגם המיינד נהיה מעורער, לא יציב, מבולבל, לחוץ. המיינד לא יכול לעבוד כמו שצריך.

כשאתה מוציא זרע אתה מוריד באופן זמני או תמידי מהיכולות הקוגנטיביות שלך (פוקוס, צלילות מחשבה, יכולות עיבוד מידע וכו').

בגיטה, אחד הטקסטים החשובים בתרבות ההודית, אומר האל כי הוא נמצא בתוך הויריה.

הכוח המנטאלי, התודעה, היציבות, ההתמדה, ההתפתחות הרוחנית, ההישגים החומריים, הכוח הפיזי והחיניות (virility מלשון veerya) כולם קשורים בשמירה של הויריה.

דוגמאות באנושות ובטבע לשפיכת זרע:

כשפרח מוציא את הזרעים שלו הוא נובל ומת.

כשאופוסום (מכרסם שדומה לעכבר) מגיע לבגרות מינית ומוצא נקבה הם מזדווגים מספר רב של פעמים ולאחר מכן הוא נאכל מבפנים ע"י החיידקים או שאוכל אותו טורף מכיוון שהוא נהיה חלש ואיטי.

סוס מירוצים לא מורשה לשפוך זרע עד לזמן שבו הוא מסיים את הקריירה שלו.

דג הסלמון מבזבז את מאסת השריר שלו בזמן העונה של ההזדווגות מכיוון שהוא צם. מאסת השריר שלו והאנרגיה שלה עוברים בחלקם למערכת המין, שגודלת פיזית.

פרפרים זכרים מתים כשישה עד שמונה שבועות לאחר שכילו את כל הזרע שלהם עם מספר נקבות פרפר (נקבות הפרפר מתות לאחר שהם מטילות את כל הביצים).